שקוף שזה מה שרציתי - Clear UX

פסיכואנליטיקאים רבים התייחסו לתופעת האומניפוטניות - תחושת ה"כל-יכול" המלווה את התינוק בשלביו הראשונים שאינו רואה עצמו כנפרד בינו לבין אובייקטים אחרים בסביבה ומפרש זאת כאילו הוא הגורם לפעולותיהם - בזהירות, שכן ההתפתחות הנורמלית של התינוק צריכה להיות מלווה בהחלפת תחושה זו בהבנה בכוחם של האחרים המשמעותיים בחייו (הורים בד"כ). אולם בהקבלה לעולם חוויית המשתמש, אני, במקרה הזה, דווקא בעד נוירוזה. המשתמש צריך להרגיש כאילו המוצר איתו הוא עובד קורא את מחשבותיו. כלומר חוויית המשתמש צריכה להיות "שקופה". שקופה במובן שהיא כל כך טובה עד שפשוט לא מרגישים אותה, היא פשוט – קורית. הנה כמה דוגמאות לנקודות מנשק שהופכות את חוויית המשתמש בעולם הדיגיטלי לשקופה.

Trello

טרלו היא דוגמא ומופת לחוויית שימוש שקופה.

אני משתמש בה לניהול המשימות האישיות והצוותיות, לניהול מחקר המשתמשים וממצאיו, וכמעט לכל דבר שאני יכול בעצם. הגם שאפשר לדבר בלי סוף על הפיצ'רים המעולים של טרלו ואיך לפעמים זה מרגיש כאילו מישהו קורא את מחשבותיי, אני רוצה להעלות על נס פיצ'ר שאני אוהב במיוחד: העתק/הדבק של מספר שורות שונות בבת אחת.

הנה השטף:

1. (וורד) המשתמש עובד על קובץ שמכיל כמה שורות נתונים - Bullets, Numbering, או סתם Enter שמפריד בין שורה לשורה. נניח שכל שורה היא משימה שונה ושהמשתמש מעוניין להפוך כל משימה לכרטיס טרלו.

2. (וורד) המשתמש מעתיק (copy) את כל השורות.

3. (טרלו) המשתמש פותח כרטיס חדש בטור המשימות הרצוי.

4. (טרלו) המשתמש מדביק את התוכן המועתק ואז קורה הקסם הבא:
   

אני מתעצבן רק מלחשוב על מספר ההעתק/הדבק שהייתי עושה בלי הפיצ'ר הזה.

Apple TV

ישנה בעיה שמשוטטת במחוזותינו כבר כמעט עשור ומעולם לא נפתרה כראוי - התסכול המלווה הכנסת נתונים לשדה החיפוש בטלוויזיה. ישנם פתרונות רבים, אבל בין אם אתן משתמשות iOS מושבעות, או אלו שלא תחליפנה את ה- Android לעולם – אתן חייבות להעריך את הפיצ'ר הבא.

הנה הפלואו:

1. (אפל TV) המשתמש בוחר באפשרות ה"חיפוש" מתוך כל אפליקציה שמותקנת על ה- Apple TV.

2. (אפל TV) המשתמש גולל עם השלט לשורת החיפוש עצמה.

3. (אייפון) המשתמש מקבל התראה במכשיר הנייד שהוא יכול להשתמש במקלדת של הנייד בכדי להזין אותיות לטלוויזיה.

4. (אייפון) המשתמש מקליד את שצריך ומקיש Go בסיום (שיפעיל את החיפוש בטלוויזיה).

Google Docs

לא תמיד אנחנו, המשתמשים, רואים את הדברים המובנים מאליהם. גישת ה- Material Design של גוגל מנסה לפתור את המצב על ידי הצפה של הכפתור החשוב ביותר – CTA – למקום הברור ביותר. ועם זאת, כשנתתי לקבוצת ניסוי כמעט מייצגת – המשפחה שלי – את האפליקציה של Google Docs וביקשתי מהם לפתוח את המסמך ששמו Lorem ipsum ולערוך אותו (ציינתי במפורש שהמטלה היא להוסיף את המילה "ערוך" בראש המסמך) גיליתי שכפתור העריכה, שבאמת קשה להגיד שאינו בולט לעין, שימש כמתודת הפעלת מצב העריכה רק במחצית מהמקרים (3/6). אלו שנחשבים פחות טכנולוגיים השתמשו באפשרות ב' של גוגל ופשוט הקישו על המסך כאילו מחפשים אחר קסם שיקרה. ואכן הוא קרה והמסמך הפך עריך.

Netflix

נכון, יש לי כמה עניינים קטנים עם Netflix (כמו הגלילה האינסופית שלא תמיד מתאימה – בטח לא כשהתוכניות חוזרות על עצמן באופן ספורדי), אבל זה כבר כמעט רשמי – Netflix מספקת את חוויית הצפייה הטובה ביותר בטלוויזיה: (אינספור) תכניות ברמה גבוהה ומכל סוג שאפשר לחשוב עליו, Preview אוטומטי לתכנית/סרט ב- Hover, אפשרות לדלג על הפתיח בלחיצת כפתור, מעבר שקוף בין פלטפורמות, שירות לקוחות מדהים, מחיר שווה לכל נפש, והדובדבן שבקצפת עבור הנוסעים המתמידים וחוסכי חבילות הגלישה – אפשרות להוריד תכניות לצפיית Offline. כל אלו חשובים ומדהימים, אבל מה שקנה אותי זו כמובן ההבנה העמוקה של צורכי משתמשי הסמארטפון הממוצעים.

הנה השטף:

המשתמשת מורידה עונה שלמה של "Stranger things" למכשיר הנייד (היא לא צריכה לדאוג כמובן שאם תצא מחוץ לטווח ה- Wi-Fi תיגמר חבילת הגלישה - Netflix דאגו להגביל את ההורדות ל- Wi-Fi בלבד).

אחרי שעלתה למטוס והתמקמה, היא מדליקה את האפליקציה וצופה בפרק הראשון.

כשהפרק מסתיים, הקסם הזה קורה:

למה זה מדהים בעיניי? כי אלמלא הפיצ'ר המבריק הזה, הטלפון שלי היה מתמלא בתוכן לא רלוונטי שהייתי שוכח ממנו ומונע ממני להכביר בתמונות מקסימות של היעד (: יש כאן מחשבה מצוינת על המשתמש ועל הצורך האמיתי שלו, לא זה שקשור ישירות לנטפליקס, מה שאלן קופר קרה לו: Experience goals.

Shazam

אני זוכר את היום שגיליתי את Shazam. הו ימי Baby של Justin Bieber העליזים. ההתלהבות הגדולה ואיתה גם החשש לפספס זיהוי קריטי גרמה לי להשאיר את האפליקציה דלוקה גם בשעה שאני נוהג, כך שפשוט אצטרך ללחוץ על כפתור הזיהוי הבלתי-ניתן-לפספוס כשאצטרך. עם הזמן, החבר'ה ב- Shazam זיהו את השטף הקלוקל – הצורך להשאיר את האפליקציה דולקת כדי לזהות במהירות – ועזרו לי בענק עם אפשרות זיהוי עם הדלקה.

הנה השטף:

1. המשתמש שומע שיר שהוא אוהב.

2. הוא מפעיל את Shazam.

3. האפליקציה מפעילה את החיפוש מבלי שהמשתמש לחץ על משהו (תלוי בהגדרות האפליקציה).

4. 
   

סייג: מכיוון שלא תמיד המטרה בפתיחת האפליקציה היא זיהוי שיר (לפעמים אנחנו פשוט רוצים to browse בינות השירים האחרונים שזוהו) הייתי חושב על דרך להפעיל את מנגנון הזיהוי האוטומטי רק כאשר הפתיחה קורית בזמן שיש מוזיקה ברקע. אבל אני תוהה אם בכלל אפשרי לזהות בכזו מהירות לא מורגשת עד שהזיהוי יקרה מספיק מהר כדי שלא נתהה אם הוא עובד או לא.

Whatsapp

החבר'ה ב- Whatsapp לקחו החלטה מעניינת: תוכן קודם לחברים. הם הבינו שכשחסרה לנו כוס סוכר לעוגה והילדים צריכים עוגה למחר לגן – גם השכנה הנוראית מלמטה היא אופציה. ובהקבלה, כאשר אדם שאינו איש קשר שולח לי הודעה, Whatsapp קודם כל מציגה לי את תוכן ההודעה – אותה כוס סוכר שהייתה חסרה לי – ורק אחריה את האפשרות להתייחס למוסר ההודעה - מַכָּר או "דבר איתי מחר" (:

יש לכן עוד דוגמאות? אשמח לשמוע!

Apple TV image source:

https://developer.apple.com/tvos/human-interface-guidelines/interface-elements/text-and-search/