איך לבנות קורות חיים (וקריירה) שיגדילו את הסיכוי שלכםן להתקדם בתהליך הגיוס?
עודכן: 15 בספט׳
לפני 8 שנים פרסמתי את קורות החיים שלי בפורמט מאוד פשוט ונקי. עם השנים ראיתי שיותר ויותר אימצו את הסגנון והשתמשו בקו״ח מינימליים, ללא צבעים ומיני כותרות מבהיקות. כמובן שאני לא המצאתי את הפורמט, ככל הנראה אימצתי אותו ממישהו/י אחר. אממה, חלפו השנים והחלפתי מחשבים וחלק מהתכנים שלי נעלמו, מה שהוביל אותי לייצר קורות חיים חדשים באותו הסגנון:
עמוד בודד.
ללא עומס טקסטואלי או עומס צבעים.
תמונה קטנה.
2 טורים, מרכזי ומשני.
למזלי מצאתי תבנית Figma חינמית שמזכירה מאוד את הקו״ח המקוריים שלי (מופיעים בסוף המאמר) ואימצתי בשמחה. מאז אני ממליץ אך ורק על התבנית הזו.
מדוע? הישארו איתנו.
מה זה CV?
נתחיל בהגדרה המילונית:
קורות חיים הם תיאור תמציתי של השכלתכםן, מקומות העבודה, הישגיכםן, ידע טכני ותחומי העניין שלכםן, אותם תשלחו למעסיקים כאשר אתםן מתמיינים עבור משרה מסוימת.
אם כן, קורות חיים הם הדרך שלכםן לספר את ״סיפור החיים״ שלכםן, אבל בדגש על האירועים והתפקידים שהובילו אתכםן להיות המתאימים ביותר לתפקיד אליו אתםן מתמיינים. למשל, אם אתםן מתמיינים למשרת חוקרת חוויית מתשתמש, אין סיבה אמיתית לציין שהייתםן סו-שף במסעדה אסייתית, אלא אם כחלק מהתפקיד ערכתםן מחקר בו למדתםן על העדפות הלקוחות בנוגע לאוכל אסייתי, ומסקנותיכםן הצליחו להביא את המסעדה לכדי רווחים נאים (או לכל הפחות הפחתה במספר הלקוחות הנוטשים את הצלחת).
למגייסת לוקחות מספר שניות בודדות כדי להחליט האם להמשיך ולקרוא את קורות החיים שלכםן או לשים אותם בצד לעת עתה.
המעסיק מקבל ככל הנראה עשרות או מאות פניות בנוגע למשרה ועליכםן לבלוט מעל כל אלו. כל פרט שאינו חיוני למשרה הנוכחית אינו רלוונטי. אנסח זאת אחרת - כל פרט מידע שאינו משרת אתכםן, מעכב אתכםן. המגייסת אמורה לברור את המתאימים ביותר למשרה על-פני מועמדים רבים וכדי לעשות כן עליכםן להשתמש בשפה ובתיאור הממקסם את היכולת של המגייסת להבחין בהתאמתכםן בצורה קלה.
הדוגמה הפשוטה ביותר היא הכותרת.
במידה ואתםן מתמיינים לתפקיד ניהול צוות UX כאשר תפקידכםן הנוכחי הוא הובלת צוות UX (מה שמכונה (Lead UX או Team lead) חשוב במיוחד לציין זאת כבר בכותרת קורות החיים. באופן כזה, המגייסת כבר יכולה לדעת - מבלי להסתכל אפילו בתוכן הקו״ח - שאתםן בעלי ניסיון מתאים לתפקיד ניהול צוות UX. קרוב לוודאי שהמגייסת מבינה מיד כי אמנם חסר לכםן את ההיבטים הניהוליים-אדמיניסטרטיביים שצוות דורש, או את הראייה ההיקפית הנדרשת ממנהל/ת תחום בארגון כלשהו, אולם לפחות את הפן של הובלת הצוות ברמה המקצועית, יש לכםן את זה.
"מה שעליו לא ניתן לדבר, על אודותיו יש לשתוק"
את ספר ההגות ״טרקטטוס לוגיקו-פילוסופיקוס״ מסיים ויטגנשטיין עם משפט היסוד השביעי המפורסם והחשוב מכולם: "מה שעליו לא ניתן לדבר, על אודותיו יש לשתוק". בשונה מכל משפטי היסוד הקודמים מהם גוזר ויטגנשטיין משפטים נוספים, מהמשפט היסודי האחרון לא נגזר דבר. במקום זאת, הספר מגיע לנקודת שתיקה – שהיא סוף הספר. בכך, ויטגנשטיין מאשר באופן גאוני את הטענה המובלעת במשפט היסודי האחרון.
כשאתםן כותבים את קורות החיים שלכםן ובוחרים אלו עבודות תציינו ואלו לא, ציינו רק את אלו שעליהן ניתן לדבר.
במידה וישנן משרות שאינן משרתות את הסיפור שאתםן מנסים לספר על עצמכםן - הסיפור שמתאר כיצד כל התנסות שהייתה לכםן כעובדים מקצועיים, סטודנטים/ות ובכלל, מוביל אתכםן להיות המתאימים ביותר לתפקיד המוצע - אל תציגו אותן. העובדה שהייתן רשג״דיות בצופים נהדרת וממלאת אותי כאיש צופים לשעבר סיפוק אדיר, אולם בין זה לבין היכולות שלכםן כמעצבות מוצר ישנו פער לא קטן. לעומת זאת, אם מגיל צעיר אתן אלו שמובילות את הפן הקריאייטיבי של כל מסגרת בה אתן נמצאות, זה דווקא פרט מעניין.
הסינון הזה, הפרדת המוץ מהתבן, הוא כלי נהדר לרפליקציה עצמית על היכולות האמיתיות שלכםן כמעצבי מוצר, ואפילו זיהוי פערים. משום כך, כדאי לעדכן את קורות החיים מפעם לפעם ללא קשר לחיפוש אקטיבי של משרה. כך ברגע המתאים אתםן תהיו מוכנות עם קורות החיים המושלמות. אתן עשויות ללמוד למשל שלמרות שכל משרות עיצוב המוצר דורשות היכרות מקיפה עם Figma, אולם הפורטה שלכן הוא דווקא יכולות Ps מטורפות - מה שאמור להוביל אתכן למסקנה שכדאי לשים רגע בצד את ה- Ps ולהתמקד ב- Figma. המסקנה אפוא צריכה להיות שבפרויקט הבא שלכן במקום העבודה הנוכחי כדאי להשקיע אחוז נכבד מהתהליך בלמידת Figma.
מטרת קורות החיים היא לשרת אתכםן בכך שתתנו למעסיק את התמונה הבהירה והמיטיבה ביותר שלכםן.
אז מה כן לכתוב?
כאמור, את כל מה שיועיל לכםן לקבל את התפקיד אליו אתםן מתמיינים. אולם פה אנחנו מגיעים לפרדוקס מסוים - במידה ומדובר על תפקיד עיצוב ראשון ואין לכםן ניסיון רלוונטי למקצוע עצמו, הדבר החשוב יותר עבורכםן הוא כמובן הלימודים. נכון לנקודת הזמן הזו, העובדה שלמדתםן תואר ראשון בפסיכולוגיה וחוויית משתמש (או כל תואר אחר שמוצע בתחום) היא היתרון היחסי שלכםן על פני מועמדים אחרים עם (אי-)ניסיון רלוונטי כמותכםן.
האם זה מספיק? תלוי במשרה.
במידה ומדובר על משרת המתוארת כמשרה ראשונה בתחום (כלומר שלא נדרש אליה ניסיון רלוונטי - מצוין. אתםן נמצאים בנקודת כניסה נהדרת בשל הלימודים שעברתםן (וכמובן תיק העבודות שהספקתםן לבנות במהלך התואר. אבל זה תוכן לפוסט אחר).
במידה ומדובר על משרה שאינה משרה ראשונה, כלומר משרה שבהחלט דורשת ניסיון כלשהו - אין סיבה שתגישו אליה מועמדות בהנחה ואין לכםן את הניסיון המעשי הנדרש. זהו היתרון של תכניות לימודים המציעות התמחות מעשית בחברה כלשהי המאפשרת לסטודנטים/ות להוסיף לפורטפוליו עבודה אמיתית ולא רק מטלות כיתה. חלקכםן ודאי יגיד ״רגע, אם אין לי את הניסיון הנדרש, אז אולי הדבר הנכון עבורי יהיה לייצר את הניסיון הזה!״. ואתםן צודקים. זה בדיוק הדבר הנכון לעשות.
כפי שניתן לראות בקורות החיים האישיים שלי פה למטה, אני מציג רק 3 עבודות אחרונות, על אף שניסיוני המקצועי כולל הרבה יותר חברות, תקופות כפרילנס, יועץ ועוד. 3 עבודות - 2 רלוונטיות לניסיון שלי כמנהל UX ואחת המתייחסת לעיסוק הנוסף שלי שהוא הובלת המסלול בחוויית משתמש באקדמית ת״א-יפו. אולם סביר שאם אתמיין בהמשך למשרת Product Design מסוג Hands-on, כלומר עבודה הרבה יותר עיצובית-מעשית ממה שאני עושה היום, אספר על המשרות הללו.
הפרדוקס: ניסיון הוא קריטי למשרה הראשונה
אומר זאת בצורה הברורה ביותר - כל עוד אין לכםן ניסיון יהיה לכםן קשה מאוד להשיג את העבודה הראשונה. לפיכך, הדבר הנכון ביותר עבורכםן בשלב המוקדם של הקריירה הוא לייצר ניסיון כלשהו, גם אם במחיר של ״עבודה פחות שווה״ מעבודות אחרות.
הפעם הראשונה שלי 😉
את הניסיון המעשי הראשון שלי השגתי לא דרך חברה ששילמה לי כסף כשכיר, אלא כ״פרילנס״, כשהמעסיקה שלי הייתה אמא שלי (: היא אמנם לא שילמה יפה במיוחד, אבל ארוחות הצהריים היו המושקעות ביותר שאכלתי בחיי - יותר מכל תן-ביס שתוכלו לחשוב עליו.
אמא שלי, מעצבת תכשיטים סרוגים, לא הייתה אשת עסקים. היא לא פרסמה את עצמה מעבר לתמונות יפות בפייסבוק ושמה כמקצוענית בתחומה התגלגל מפה-לאוזן. בשלב מסוים ציינתי בפניה שהיא מפספסת פלחי שוק שאולי לא הייתה חושבת עליהם לפני, כמו גברים, בחורות צעירות וכו׳ - שאינם חלק מהפמליה הקבועה שלה או חבריה בפייסבוק ולכן ייתכן ולא יגיעו אליה כקליינטים לעולם. לכן, אמרתי, כדאי להקים אתר שניתן לקדם בגוגל או אפילו לשלוח למישהו כסימן של ״check it out״. מעין כרטיס ביקור דיגיטלי.
אמא שלי, אדם לא מאוד טכנולוגי, שמחה לעשות זאת ואמרה שכל עוד ״היא לא צריכה להתעסק עם זה יותר מדי״ היא מוכנה. חשבתי לעצמי - עם מה כבר יש להתעסק, בסה״כ אתר, מאוד דומה לעמוד פייסבוק רק מאורגן יותר - תמונות צמידי גברים, תמונות צמידי נשים, תמונות שרשראות מסוג X ותמונות של שרשראות מסוג Y - לא סיפור גדול.
אם עד פרסום האתר אמא שלי הייתה מוכרת ב- X שקלים בחודש, לאחר פרסום האתר היקף המכירות שלה קפץ פי 4 ויותר, כלומר ל- 4X. אמא שלי שלא יכולה הייתה לעמוד בקצב, נדרשה לעוד ידיים עובדות ולאט לאט נולד עסק קטן. עם הזמן אמא שלי החליטה שהיא אהבה יותר את הקצב הנמוך וביטלנו את האפשרות להזמין דרך האתר, אלא רק לטלפן לאמא שלי כדי להזמין באופן ישיר, להגיע אליה הביתה לאסוף וכו׳. לא עוד אתר e-commerce, אלא בעיקר אתר תצוגה דרכו ניתן ליצור קשר עם אמא שלי. איך מגיעים אליו? כותבים את שמה המלא בגוגל והתוצאות הראשונות יפנו לאתר ולעמוד הפייסבוק שלה. זה הכל.
שימו לב לאתר -
יפה? לא ממש.
מיוחד? ממש לא.
מושקע? עבודה של 20 דקות בלחץ, בעיקר לסדר את התמונות בקטגוריות.
פונקציונליות? אפס. תמונות בלבד.
אז למה הוא טוב?
הו, פה נכנס הראש האפיוני לפעולה.
בתחילת התהליך שאלתי את אמא שלי ״מה היא רוצה להשיג מהאתר?״ כסף? עשרות אלפי לקוחות חדשים? שיטת מכירה ייחודית? הכרה עולמית?
היא ענתה לי ״לא, אני בסה״כ רוצה שאנשים יוכלו להתקשר אליי כדי שנוכל לדבר על הצמידים והשרשראות שהם רוצים״.
אוקי, והלקוחות - מה הם רוצים? המחשבה הראשונה שלי הייתה שהם ודאי היו רוצים לשבת בבית ולחכות שהצמיד יגיע אליהם ישר ליד. אבל באופן מפתיע, אחרי שדיברתי עם 3 נשים שמכירות את אימי מקרבה שנייה ורכשו אצלה בעבר, גיליתי שהן בעיקר רצו שאמא שלי, כאשת מקצוע ומישהי שהן מעריכות את הטעם שלה, תגיד להן מה הצמיד הנכון עבורן ויחד איתן תעצב אותו. העובדה שהן היו אצלה בבית ואהבו את האירוח ואת השיחה הנעימה היתה מה שמכר להן.
כלומר הרעיון שלי של לייצר כאן איזשהו עסק מניב שמגלגל מיליוני שקלים בחודש, עשרות עובדים ואתר אינטרנט שמוכר בקצב של אמזון (כולל שיטת מדידת צמידים שהמצאנו) לא הייתה רלוונטית בכלל.
זה היה הניסיון הראשון שלי.
זה הפרויקט אותו הצגתי בעבודה הראשונה אליה הגשתי מועמדות. סיפרתי על התהליך, על ריבוע המכירות והחזרה לימים הפשוטים בהם אמא שלי פשוט יושבת בבית ומקשקשת עם חברות בזמן שהיא סורגת צמידים. למדתי כ״כ הרבה מהפרויקט הזה והבנתי בדיוק כיצד אפיון והבנת צרכי המשתמשים (והעסק כמובן) באים לידי ביטוי, ויכולתי להדגים זאת בראיונות העבודה על נקלה.
הפעם השנייה שלי 😎
הפעם השנייה שלי הייתה אחרי ההצלחה המטאורית של האתר של אמא שלי (לא באמת). התחתנתי, וכמו כל זוג צעיר וחסר יכולת רצינו להתחתן בחודש יוני, ביום חמישי בערב, במרכז תל-אביב, עם דיג׳יי סקאזי ובר עם כל המשקאות מסין ועד כוש. כמובן שלא יכולנו ולכן התפשרנו על יום רביעי בחודש ספטמבר עם דיג׳יי סקאלי וחבר שעובד בבר הצליח לארגן כמה בקבוקים של המשקה הנחשק ״ג׳וני שחור״.
ֿ
אממה, בתקופה הזו בחיי גיליתי את אמנות הבארטר.
לי, כמאפיין חוויית משתמש עם ארסנל של אתר בודד ש״עיצבתי״ בחיי (עבור אמא שלי) היה כמובן פאסון של דיטר ראמס וכשהגענו לרגע בו רצינו ״לעצב״ את האירוע, כלומר לשים מפיות צבעוניות על השולחנות עם אגרטל פרחים שככל הנראה נכח גם בחתונה של סבי וסבתי, הצעתי למעצבת האירועים איתה נפגשנו בארטר - את תעצבי לנו את החתונה ואני אעצב לך אתר חדש ואפילו אתפעל אותו למשך שנה, כלומר אוסיף לו תמונות, אתקן את מה שצריך ואוודא שהאתר מקיים את החלק שלו בהגדלת הפרנסה שלך.
בדומה לאמא שלי, סימה המעצבת הייתה דמות המונעת בעיקר מתקשורת בינאישית ולא מעוניינת בהפיכת העסק הקטן שלה לקורפורייט. החיבור בינינו היה מצוין (שוב, בשל הדמיון הפסיכולוגי לאימי) והצלחנו להסכים על הכל - היא תיתן לי יד חופשית בעיצוב האתר וזוגתי תגיד לה בדיוק כיצד לעצב את החתונה שלנו. עסקה הוגנת לשני הצדדים שבעיקר משאירה את סימה עם מעט מאוד עבודה ואתר אינטרנט חדש. את האתר עיצבתי בוויקס וקניתי את השירות למשך שנתיים, כך שלמעשה סימה קיבלה עסקה טובה יותר ממה שסיכמנו עליה בפועל (תמיד תשאירו את הצד השני בפלוס, אין אפקט חיובי מזה על הקשר ביניכםן).
אחרי שנתיים סימה ביקשה ממני לשבת עם הילד שלה ולהסביר לו כיצד לתפעל את האתר ועשיתי זאת בשמחה. הסברתי לו כיצד לארגן את העמודים, כיצד להעלות תמונות ואיך להוסיף או לעדכן את הטופס ״צור קשר״ החיוני מאוד להצלחת האתר. סימה ואני בקשר עד היום (מינימלי מאוד, בעיקר לייקים בפייסבוק) והאתר במקומו עומד.
אוקי, אז מה לכתוב בקורות החיים?
הנוסחה היא כזו:
הכותרת צריכה לכלול את שמכםן, שם התואר של התפקיד הנוכחי ותמונה קטנה.
רבים שואליםות אותי - מדוע תמונה? התשובה היא אמפתיה. תמונה עוזרת למתבונן לייצר אמפתיה. על כן התמונה צריכה להיות מאוד נקייה, פשוטה, ללא גוף, רק פנים ובצבעים אחידים. במידה ואתםן א.נשים חייכנים במיוחד - אפשר לחייך. אם אתםן לא מהאנשים שמחייכים יותר מדי (כמוני לצערי) אין סיבה לחייך בתמונה, זה ייצא פייק ולא אותנטי.
2-3 משרות אחרונות רלוונטיות.
כאמור, כל משרה רלוונטית צריכה להופיע. נהוג לסדר את המשרות האחרונות שלכםן בסדר כרונולוגי, אבל כפי שציינתי מוקדם יותר - במידה ואתםן מתמיינים למשרה שביצעתםן בעבר, הכניסו אותה לקורות החיים, תוך שאתםן מסבירים את הפער בין השנים שייווצר כתוצאה מכך.
כל משרה צריכה לכלול את התפקיד, שם החברה ומשך הזמן בו הועסקתםן במשרה.
תיאור המשרה צריך להיות קצר, תמציתי וקולח. חישבו על הנקודות שהכי רלוונטיות למשרה שאתםן מחפשים. אם אני כ- Sr. Dir of PD אחפש משרת VP, ודאי שעליי להראות שאני יודע לדבר עם C-level כמו המנכ״ל וכדומה, דבר הנחשב כבסיסי ברמת VP, אבל לא תמיד טריוויאלי ברמת Sr. Dir. כך המגייסת תוכל לזהות את הסיכוי שלי להצליח כ- VP כגבוה יותר משום שהתנהגות חשובה אחת כבר נמצאת באמתחתי.
פרטים אישיים בחלק העליון של העמוד - מייל, טלפון ועמוד לינקדאין.
במידה ויש לכםן נקודות נוספות שתרצו לציין, כמו בלוג אישי או כתובת מגורים.
במידה והמשרה היא בפארק המדע ברחובות ואתםן גרים ברחובות, עדיף לכתוב בכתובת המגורים ״רחובות״ ולא ״ישראל״.
ציינו שפות שאתםן שולטים בהן ובעיקר בשפה האנגלית.
במידה ואתםן לא שולטים בשפה האנגלית, חברות בינלאומיות עשויות לראות זאת כחיסרון והם כמובן יבחינו בכך בריאיון. מה שאני אומר בעצם זה שאם אתםן לא שולטים באנגלית אל תכתבו ״רמה מקצועית״ או משהו כזה, אלא פשוט אל תציינו זאת ובמקביל עבדו על האנגלית שלכםן.
במידה ואתםן שולטים בשפות הרלוונטיות למשרה, למשל דוברי ערבית עבור משרה כמעצבים בבנק ישראלי עשויה להוות יתרון במידה והצוות מעוניין להרחיב את העיצובים גם לשפה הערבית הנחשבת שפה רשמית בישראל.
כלים הם נקודה חשובה שמאפשרת להראות את טווח היכולות שלכםן בדרך עקיפה.
תוספת אישית (personal note) נדרשת כשאתםן מעוניינים להעביר היבט אישי לגביכםן שלאו דווקא בא לידי ביטוי בשאר החלקים של קורות החיים. אני אישית אוהב לכתוב כמה מילים, אבל זה בהחלט חלק רשות בלבד.
והנה הצצה לקורות החיים שלי
מוזמניםות לספר לי בתגובות על הסיפורים שלכםן במציאת העבודה הראשונה.
ובכל אופן, אאחל לכולכםן בהצלחה במציאת העבודה הראשונה/הבאה שלכםן 🫶
Comments